פתאום כיף לקום וליפול.
שתרגיש את ההרגשה, הגעת.
אין לי זמן להתעסק בנפלאות.
שקוע במשהו עמוק.
או יותר נכון כל הקצוות לא מתחברים.
אז המחשבה עמוקה אבל חסרת כיוון.
אני מחכה למכה.
אבל מצאתי מישהו שמוכן להדריך אותי.
אז אולי נשאר רק לזרוק חכה ולחכות.
העולם הוא גדול. ועדיין החלטות פזיזות קשות.
לסדר את כל השארים זה עבודת אומנות.
אחרי כל כך הרבה שנים פתאום פה הבנה ושם הסבר.
לא ציפיתי להצליח.