גיטרה אקוסטית:
ישנן שתי דרכים להקליט גיטרה אקוסטית. עם מיקרופון או "דירקט" דירקט כלומר לחבר את הגיטרה ישירות למגבר. וזה אם יש לכם גיטרה עם פיקאפ שאפשר לחבר אליה פיאל.
דירטק יעבוד אם יש ברשותכם מיקסר ואתם יכולים פשוט לחבר את הגיטרה לאחת הכניסות.
במקרה זה נגנו מעט לפני ההקלטה את החלק החזק ביותר בשיר ובדקו אם המנורות במד עצמה עוברות את האפס.
אם כן חפשו את הפיידרים של הGAIN
והLEVEL
הורידו אותם כדי לקבל עצמה מתאימה.
כמו כן אם אתם רואים שהעצמה חלשה מדי, יהיה לכם סיגנל מסכן שלא יתפוס את האיכויות של הכלי, את הגבירו את הכפתורים. נסו להגיע לנקודת האפס!
באותה מידה אם אין לכם מיקסר אבל יש לכם כרטיס קול עם כניסות, פשוט חברו את הגיטרה ישירות למחשב לכרטיס הקול.
אם יש ברשותכם קופסת דירקט(D.I(
זוהי קופסא הממירה את הסיגנל של הגיטרה לסיגנל תואם למה שהמיקסר רוצה לקבל,
השתמשו בה וחברו את הגיטרה למיקסר דרכה.
הקלטה עם מיקרופון
הציבו מיקרופון הערך 6-8 אינצ' מהגיטרה כאשר הוא פונה לסריגים שבדיוק מעל תיבת התהודה.
דאגו לא לזוז יותר מדי בזמן ההקלטה כדי לשמר את העמדה הזאת.
זוהי הצבת המיקרופון הנפוצה ביותר.
עוד הצבות נחמדות לנסות:
מקמו את המיקרופון ליד האוזר שלכם לכיוון הגיטרה, כך שהצליל שתקבלו הוא סאונד של גיטריסט ששומע את עצמו בזמן הנגינה.
נגנו מול מראה גדולה.
מקמו את המיקרופון בצמוד למראה. כך אתם מקבלים את הצליל שמתנגש במראה ולא את הצליל המקורי של הגיטרה. מה שיוצר שינוי באופי הצליל שתקבלו.
נסו את השיטות האלו וגלו מה אתם אוהבים, מה מתאים לכם מתי, ולאיזה סוג שיר.
רצוי להקליט שני טייקים טובים של ליווי אקוסטי בשני ערוצים נפרדים.
אפשר להקליט שניים זהים ואפשר שניים שונים, לדוגמא אחד דירקט ואחד עם מיקרופון, או שני ערוצים בשתי צורות הצבת מיקרופון שונות.
בפרק על מיקס נדבר על מה עושים אחר כך עם שני הערוצים האלה.
(או תדפדפו לשם עכשיו אם אתם ממש סקרנים.)
אל תשכחו שגיטרה אקוסטית נשמעת במיטבה עם מיתרים חדשים, אל תתנו למיתרים להחליד
וודאו שעשיתם את הסט אפ הדו שנתי שלכם.
כמו כן ודאו שהסאונד של הנגינה נכון, ושאתם משתמשים בעובי המפרט הנכון לתפקיד.
אני אישית מאוד אוהבת סאונד "אמריקאי" של גיטרה אקוסטית. סאונד מברשתי ובהיר
ואפשר להשיג אותו בצורה יפה עם מפרטים רכים במיוחד, שגם כאשר מנגנים בהם חזק
הם שומרים על צליל זורם ולא מתקיף.
גיטרה חשמלית:
בדומה לגיטרה אקוסטית גם גיטרה חשמלית אפשר להקליט דירקט(בחיבור ישיר למחשב)
או עם מיקרופון. (גם כאן אפשר להשתמש בדי.איי אם יש לכם. אפשר אפילו לחבר את הפיאל מהמגבר לדי.איי ולא את הגיטרה עצמה וכך מתקבל צליל יותר איכותי.)
אני אישית לא מעריצה גדולה של הקלטה ישירה. אפילו בשימוש בציוד מינימלי אני מעדיפה הקלטת מיקרופון.
בדיסקים של סטיבי ריי וואהן אפשר לשמוע את הזימזום של המגבר שלו, אני חושבת שהדברים האלה מוסיפים המון אופי ואמינות להקלטה.
אפילו במוסיקה כמו של פורטיס הד, שהיא מאוד סטרילית ונקיה, הליכלוך של הגיטרה החשמלית מוסיף כל כך הרבה כח.
עכשיו מיקומים.
שבו על הריצפה ליד המגבר, וקחו איתכם את הגיטרה או בקשו ממישו שינגן בה בינתיים.
הצמידו את האוזן למגבר(לא קרוב מדי אנחנו רוצים להגיע לגיל 60 עם השמיעה בשתי האזניים)
והזיזו אותה מנקודה לנקודה.
מיצאו את המקום בו יש את הצליל שאתם הכי מתחברים אליו, והפנו את המיקרופון לשם.
מבחינת מרחק מהמגבר, ככל שהמיקרופון יושב קרוב יותר למגבר כך תקבלו סאונד יותר ישיר.
אם אתם מרחיקים את המיקרופון, אתם מתחילים לקבל לא רק את הסאונד של המגבר, אלה גם צלילים שהתפזרו בחדר, נתקלו בכל מיני משטחים וחזרו ונקלטו במיקרופון. מה שנקרא סאונד של "חדר".
זהו סאונד מאוד טבעי כיוון שבחיים אנחנו לא יושבים עם האוזן צמודה למגברים, אנחנו שומעים את הכלי ביחד עם החדר.
אם אין לכם אנרגיות לחפש נקודה שאתם אוהבים, פשוט הפנו את המיקרופון לרמקול בתוך המגבר או הפנו אותו לגבול של הרמקול והזיזו אותו מעט בזוית לכיוון המרכז.
אם אתם רוצים סאונד כבד, הרחיקו את המיקרופון חצי מטר עד מטר.
העצמה הבומית מגיעה מהבסים בגיטרה, ולוקח לבסים יותר זמן לדעוך מלצלילים גבוהים. אז אם תרחיקו את המיקרופון תקבלו בעיקר נמוכים.
להגיע לסאונד רוק סטנדרטי, הקליטו פעם עם מיקרופון קרוב, ופעם עם מיקרופון רחוק מהמגבר, לסאונד חדר(או שניהם ביחד אם יש לכם שני מיקרופונים) ושלבו בין שני הערוצים. על כך, ניחשתם נכון, בפרק על מיקס.
ושוב אל תשכחו לשים לב לעוצמות!
בגיטרה חשמלית עם אפקטים יהיה לכם קשה לזהות אם משו באפקטים לא עבר טוב להקלטה או אם יש עיוות בקליטת הסאונד אז שימו לה מלכתחילה שאתם לא נכנסים לדיסטורשן בעצמת ההקלטה.
גיטרה בס:
אם אין ברשותכם דירקט בוקס, הקליטו עם מיקרופון.
הציבו את המיקרופון בערך שלושים ס"מ לפני הרשת של המגבר.
לגלי קול בסים יש אורך גל רציני וצריך לתת להם טיפה מרחב להיבנות.
קלידים:
פשוט לחבר למחשב או למיקסר ולהקליט!
פסנתר:
פסנתר הוא כלי יותר מורכב להקלטה. יש לו צליל עשיר מאוד, מלא באובר טונים, וצריך מיקרופונים קונדנסרים מאוד איכותיים כדי לקלוט את מלוא מה שיש לו להציע.
הדרך הסטנדרטית להקליט פסנתר היא בסטריאו, כלומר עם שני מיקרופונים, שכל אחד תופס משו אחר מהפסנתר. נהוג לכוון מיקרופון אחד לנמוכים ומיקרופון אחד לגבוהים.
אבל בואו נצא מנקודת הנחה שבדיוק רכשתם את המיקרופון הראשון שלכם, ובכאב רב סחטתם כמה מאות שקלים מהכספומט ואתם ממש לא מתכוונים לבצע את הפעולה הזאת שוב בזמן הקרוב.
אז יש לנו מיקרופון אחד, מה עושים?
דבר ראשון לפתוח את המיכסה!
מקמו את המיקרופון 3 עד 6 אינצ'ים מעל האמצע.
אם אתם רוצים סאונד אכזרי יותר, ויש לכם תפקיד טורי איימוסי אה-לה בויז פור פה לה מקמו את המיקרופון ליד הפטישים, כדי לקבל את הסאונד של האימפקט על המיתר.
אופציה נוספת היא אוברדאבינג. אוברדאבינג זה להקליט הקלטה על הקלטה.
אתם יכולים למקם פעם אחת את המיקרופון ליד הגבוהים, ואז לנגן על ההקלטה שוב את התפקיד רק שהפעם למקם אותו ליד הנמוכים ולשלב בין שני הערוצים!
נסו גם לסגור את המיכסה ולהקליט את הפסנתר ממש בצורה אווירתית, כאילו אתם יושבים בחדר ומקשיבים למישו מנגן, ולשלב את הערוץ הזה עם הקלטה ישירה יותר עם מכסה פתוח.
יש לציין שהקלטת פסנתר תלויה הרבה באקוסטיקת חדר, סאונד של כלי ואיכות מיקרופונים. וזה כלי שמאוד קשה להשיג בו תוצאות טובות בצורה ביתית.
הרבה פעמים כשהקלטתי בבית, הלכתי בכוונה על סאונד וינטג'י. ישן שכזה, איכות גרועה "בכוונה" ויחד עם משחקי הסאונד התקבלה תוצאה נחמדה מאוד. נסו להיות יצירתיים.
כיוון שפסנתר הוא כלי מאוד דינמי, חשוב להריץ את התפקיד השלם לפני ההקלטה לראות אם אתם נכנסים לפיקים, ולכוון את רמת הגיין המתאימה.
חליל:
מקמו את המיקרופון כ12 אינצ' ישירות מעל הנגן.
לסאונד יותר בעל הגדרה כוונו את המיקרופון מעט לכיוון הפה של הנגן.
ככה תקבלו מעט נשימות ורעש שפתיים.
אחרת מקמו את המיקרופון הרחק מהפה.
שירה:
בואו נדבר על פופרים.
נכון אתם רואים זמרים שרים בקליפים ומולם יש מין עיגול רשת לפני המיקרופון?
ה"קונדום" מהספוג שמלבישים על מיקרופונים?
אלה פופרים, או מגיני רוח.
הם מונעים מהמיקרופון מלשמוע את הפיצוצים כשאתם אומרים "פ","ב","ק" האותיות האלה יורות משב אוויר שמשפיע על המיקרופון.
זה מאוד מעצבן להוריד טייק שירה מושלם ולגלות עליו פיצוץ שהופך את הקטע לבילתי ניתן לשימוש.
שימוש בפופר חוסך הרבה עבודה למרות שמשנה במקצת את איך המיקרופון שומע אתכם.
ודאן שאתם זוכרים באיזה מרחק עמדתם מול המיקרופון כדי שתוכלו לשחזר את זה מטייק לטייק, ואחרי חזרה מהפסקות.
דאגו ששתיתם ואתם במצב רוח המתאים לפני הקלטת שירה.
מצב רוח הוא הכל. לפני טייק קחו כמה דקות להיכנס למצב רוח, נסו לעמעם תאורה וכדומה.
כל טייק שאתם מקליטים הקליטו בערוץ נפרד, תנו להם שמות.
VOX1 VOX2 VOX3
וכו'.
אח"כ הקשיבו לכל חלק בנפרד בכל אחד מהטייקים, והשאירו רק את החלק הזה בטייק הטוב ביותר.
ככה בכל ערוץ תקבלו רק פיסה אחת או כמה פיסות של השיר.
בסוף התהליך פשוט הזיזו את כל הקטעים שהתקבלו לאותו ערוץ.
ליחצו קונטרול בזמן ההזזה כדי שהקטע לא יזוז מבחינת טיים.
צורת עבודה זו עוזרת לשממור על סדר, ומאפשרת לעקוב ויזואלית אחרי המתרחש.
אם יש צורך, קחו דף ותחלקו את המילים לטבלה, וליד כל משפט ציינו באיזה טייק הוא ישב הכי טוב, ואז שבו לעשות את העבודה השחורה.